איטח ואח' נ' ישרכארט בע"מ

פסק - דין

תביעה למתן סעד הצהרתי, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה מבוקש להצהיר כי התובעים לא הפרו את ההסכם עם הנתבעת, וכי לנתבעת לא הייתה כל עילה מוצדקת לבטל את ההסכם באופן חד צדדי לאלתר. בנוסף, הגישו התובעים בקשה למתן צו עשה, לפיו על המשיבה לקיים את ההסכם עמם עד למתן ההחלטה בתביעה.

בדיון מיום 11/5/10, בפני כב' השופט זפט, הסכימו באי כוח הצדדים, כי המצהירים לא ייחקרו על תצהיריהם, אלא יוגשו סיכומים בכתב וההכרעה בשאלה שהוגדה על ידם כשאלה משפטית, תעשה על סמך הכתובים. הבקשה למתן צו עשה נזנחה על ידי התובעים בסיכומיהם, ולכן יתמקד הדיון בסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית.

יש לציין, כי המרצת הפתיחה הוגשה ללא תצהיר, בניגוד לקבוע בתקנה 255 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המפנה לתקנה 241(א) לתקנות. במקביל להמרצת הפתיחה הגישו התובעים גם בקשה לצו עשה. בקשה זו נסמכת על אותן עובדות, המהוות בסיס להמרצת הפתיחה ואליה צורף תצהירו של התובע 2. בנסיבות אלו ומאחר והנתבעת לא עוררה עניין זה, לא מצאתי בכך פגם המצדיק סילוקה של המרצת הפתיחה על הסף.

רקע עובדתי

התובעים הקימו עסק לממכר מוצרים (מכשירי חשמל, טלפונים, מחשבים וכד'), באמצעות האינטרנט, בשם "בונקר מכרזים". האתר החל לפעול בחודש יולי 2009.

העסקאות באתר התבצעו באופן הבא: המתמודדים במכרז נרשמו ברישום ראשוני לאתר האינטרנט, ללא כל עלות. האתר הציע למתמודדים מוצרים שונים. מתמודד שביקש להציע הצעה חוייב לשלם דמי השתתפות בסך של כ-10 ₪, עבור כל הצעה לרכישת מוצר. הצעה של כל מתמודד היתה מוגבלת לסכום המקסימלי הרשום באתר, בגין כל מוצר.

לכל מכרז נקבע פרק זמן, שלאחריו ההצעה הגבוהה ביותר והייחודית זכתה במוצר. כל התשלומים באתר, לרבות דמי ההשתתפות, היו מחוייבים באמצעות כרטיסי אשראי, ללא מגע יד אדם וללא התערבות התובעים.

מאחר שכל העסקאות באתר התבצעו באמצעות כרטיסי אשראי, התקשרו התובעים עם הנתבעת, אשר שימשה כחברת הסליקה של האתר.

בתאריך 30/11/09, הודיעה חב' ג. פרימיום בע"מ, שביצעה את הקישור בין התובעים לבין הנתבעת , כי הנתבעת "סוגרת את מסוף החיובים", כלומר – אינה סולקת עוד עבור התובעים. כתוצאה מכך התובעים לא יכלו להפעיל את האתר, שהתבסס על חיובי כרטיסי אשראי.

מכתבים ששיגר בא כוח התובעים אל הנתבעת נענו כי "אחוז השימושים הלא תקינים עולה על האחוז המקסימלי הקבוע בתקנות האשראי", ולכן הנתבעת דוחה את דרישתם להמשך ההתקשרות עימה.

טענות התובעים

בסעיף 3 להסכם ההתקשרות בינם ובין הנתבעת נקבע, כי כל עסקה מעל לסך של 10 ₪ צריכה לקבל את אישורה של הנתבעת, אשר תפנה לחברה שהנפיקה את הכרטיס ותקבל ממנה את הכספים, לצורך העברתם לתובעים. לטענתם, הסכום המינימלי לבדיקה נקבע בהמלצת נציגת הנתבעת, למרות שרוב העסקאות שבוצעו באתר היו בסכומים נמוכים מ- 10 ₪.

לטענת התובעים, מכיוון שהנתבעת לא בדקה חיובים מתחת לסך של 10 ₪, היו מקרים שבהם נעשה שימוש בכרטיס אשראי נטענים, שהיו ריקים, והנתבעת החזירה את החיובים וגרמה להם בכך נזק. היו גם מקרים של שימוש בכרטיסי אשראי, שבוטלו שנים קודם לשימוש, וחרף זאת העסקאות אושרו על ידי הנתבעת ולאחר מכן החיובים הוחזרו.

התובעים טוענים, כי אין כל ממש בטענת הנתבעת, לפיה הם ביצעו "אילוץ עסקאות", שכן כל העסקאות בכרטיסי אשראי במסגרת האתר נעשו ללא התערבות גורם אנושי. לטענתם, לו הייתה הנתבעת בודקת עסקאות בסכומים נמוכים מסך של 10 ₪, לא היו נוצרים כלל חיובים חוזרים וכל התביעה הייתה נחסכת.

עוד טוענים התובעים, כי הנתבעת לא פנתה אליהם כדי לברר את פשר הכמות החריגה של החיובים החוזרים, אלא בחרה לבטל את ההסכם באופן חד צדדי, ללא כל התראה וללא כל בירור, ובעשותה כן פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחובתה על פי דין.

טענות הנתבעת

הנתבעת העלתה טענה מקדמית, כי החתומים על ההסכם עימה הם התובעים 1-3 בלבד. לפיכך, יש למחוק את תביעתם של יתר התובעים, מחמת העדר יריבות.

לגופו של ענין טוענת הנתבעת, כי מקורה של התביעה בפרשנות שגויה של התובעים להסכם הספק, שנחתם עימם. לטענתה, העסקאות המבוצעות על ידי התובעים במסגרת האתר הן עסקאות במסמך חסר, וכל עסקה מעין זו חייבת לקבל את אישורה, יהא סכומה אשר יהא, על פי הסכם הספק - פרק ד'. מטרת האישור היא לבדוק את עצם קיומו של הכרטיס, שפרטיו הועברו לבית העסק במערכת, אם אין מניעה לשימוש בו ואם קיימת מסגרת אשראי נאותה לביצוע העסקה.

עוד טוענת הנתבעת, כי סעיף 3 להסכם, עליו נסמכים התובעים בתביעתם, עוסק במכירה המבוצעת באמצעות במכשיר עמדת מכירה (P.O.S), המוצב בבית העסק, ואין לו דבר וחצי דבר עם עסקאות במסמך חסר. לפיכך, אין כל יסוד לטענת התובעים, כי היו פטורים מבקשת אישור מוקדם מהנתבעת, ואין לאפשר לנתבעים להרחיב את החזית ולטעון, כפי שטענו לראשונה בסיכומיהם, כי הנתבעת בדקה את העסקאות ואישרה אותן.